ישראלי ענבל נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח ואח'

החלטה

1.      רקע עובדתי

         א.ביום 8.10.07 הגישה התובעת תובענה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,תשל"ה-1975 , לפיצויה בגין נזק שנגרם לה, לטענתה, בתאונת דרכים ביום 1.10.2000 (להלן:"התאונה"). 

         ב.    לטענת ב"כ הנתבעות, יש לסלק התובענה על הסף מחמת התיישנות. 

2.      טענות הצדדים 

         א.     לטענת הנתבעות התאונה ארעה ביום 1.10.2000 , כתב התביעה הוגש ביום 8.10.2007 והומצא להן ביום 2.1.2008, היות והתביעה התיישנה ביום 1.10.2007 הרי שהתביעה הוגשה לביהמ"ש רק בחלוף מועד תקופת ההתיישנות. 

         ב.     לטענת התובעת התקופה שבין יום 1.10.07 ליום 7.10.07 היתה פגרת הסוכות, יום המנוחה של שמיני עצרת וכן יום השישי ושבת של השבוע שהינם ימי מנוחה ושבתון ולפיכך התביעה הוגשה במועד. לטענתה, תקופת ההתיישנות נעצרת עם הגשת התביעה לביהמ"ש ולא עם המצאת כתב התביעה לנתבעות.

3.התיישנות עילת התביעה

         הוראות ס' 5 לחוק ההתיישנות קובעות , בין היתר:

         "5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן- תקופת ההתיישנות ) היא –  בשאינו מקרקעין –שבע שנים". 

4.      ספירת מניין הימים לסיום תקופת ההתיישנות

         א.על פי הוראות ס' 18א(א) לפקודת סדרי השילטון והמשפט , התש"ח- 1948 "שבת ומועדי ישראל – שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים , ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות הם ימי – המנוחה הקבועים במדינת ישראל". 

         ב.     על פי הוראות ס' 10 (ג) לחוק הפרשנות , התשמ"א -1981 :

       "במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה , פגרה או שבתון שעל פי חיקוק , זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה".

          ג.      לאור האמור לעיל נשאלת השאלה, האם במקרה הנדון יש משמעות לכך שימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות , חלפו במהלך פגרת הסוכות , שמיני עצרת וכן יום שישי ושבת.

          ד.     כאמור בע"א 3141/99 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד ש.ז. פונדמינסקי פד"י נ"ה(5) 817:"הגיונה של הוראת סעיף 10(ג) ברור, לאמור, הסעיף נועד להסדיר את סוגיית מניין ימי המנוחה, הפגרה והשבתון. הסעיף, מבחין, כאמור, בין מצב בו ימי מנוחה, פגרה ושבתון החלים באמצע התקופה - שאז ימים אלה יבואו במניין; לבין מצב בו ימים אלה הם הימים האחרונים שבתקופה – שאז אלה לא יבואו במניין. זהו הציר המרכזי של ההוראה, ובו טמונה תכליתה. השימוש בביטוי [823] 'מניין ימי תקופה' אין בו בהכרח לשלול החלת ההוראה גם לגבי תקופה הקצובה בשבועות, חודשים או שנים. קבלת טענה נוגדת תיצור קשיים לא מעטים: אם תאמר שההוראה אינה חלה על תקופה הקצובה בשנים או חודשים, כי אז אין גם מנוס מהמסקנה כי אין תחולה לרישא של הוראת סעיף 10(ג), לאמור, שימי המנוחה, הפגרה והשבתון, החלים באמצע התקופה, לא יבואו במניין תקופת ההתיישנות, דבר אשר יביא להארכת תקופת ההתיישנות מעבר לאלו הקבועות בחוק..".ו

         ה.    כאמור מפי כבוד השופט א' א' לוי בע"א 3141/99 (המובא לעיל):"בפרק השלישי בחוק ההתיישנות, אין הוראה כיצד נוהגים בימי מנוחה פגרה או שבתון, וממילא אין בו הוראה סותרת לזו הכלולה בסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות. על כן, נראה כי אין מניעה להחיל את הוראות סעיף זה על מניין תקופת ההתיישנות לפי חוק ההתיישנות".נ

          ו.      מכאן, כי במקרה זה יחולו הוראות חוק הפרשנות על תחולת חוק ההתיישנות ועל כן, יש לפעול על פי הוראות ס' 10 (ג) לחוק הפרשנות לפיו אין לקחת בחשבון את ימי המנוחה הבאים בסוף תקופת ההתיישנות.

          ז.     לפיכך אני קובעת כי לא חלף המועד ההתיישנות להגשת התובענה בטרם התיישנה ודין הבקשה להידחות.